מקור בבא מציעא ס״ז א
1 הֲוָה יָתֵיבְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וּבְעַי לְאוֹתֹבֵיהּ אוֹנָאָה, וְאוֹדֵיק, חֲזִיתַן אַיְילוֹנִית. וַהֲרֵי אוֹנָאָה דִּמְחִילָה בְּטָעוּת הִיא, וְלָא הָוְיָא מְחִילָה! וְאוֹדֵיק, חֲזִיתַן אַיְילוֹנִית: הֲרֵי אַיְילוֹנִית דִּמְחִילָה בְּטָעוּת הִיא, וְהָוְיָא מְחִילָה.
2 דִּתְנַן: הַמְמָאֶנֶת וְהַשְּׁנִיָּיה וְהָאַיְילוֹנִית, אֵין לָהֶן לֹא כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת.
3 וְלָא הִיא: לָא אוֹנָאָה הָוְיָא תְּיוּבְתֵּיהּ, וְלָא אַיְילוֹנִית מְסַיַּיע לֵיהּ.
4 לָא אוֹנָאָה תְּיוּבְתֵּיהּ: דְּלָא יָדַע דְּאִיתֵיהּ אוֹנָאָה דְּמָחֵיל גַּבֵּיהּ. וְלָא אַיְילוֹנִית מְסַיַּיע לֵיהּ, דְּנִיחָא לַהּ דְּתִיפּוֹק דְּנִיפּוֹק עֲלַהּ שְׁמָא דְאִישׁוּת.
5 הָהִיא אִיתְּתָא דַּאֲמַרָה לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא: זִיל זְבֵין לִי אַרְעָא מִקָּרִיבַיי. אֲזַל זְבַן לַהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי הָווּ לִי זוּזֵי מַהְדְּרַתְּ לַהּ נִיהֲלִי? אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ וְנַוְולָא אַחֵי.
6 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כֹּל ״אַתְּ וְנַוְולָא אַחֵי״ אָמַר סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, וְלָא גָּמַר וּמַקְנֵי.
7 אַרְעָא הָדְרָה, פֵּירֵי מַאי? רִבִּית קְצוּצָה הָווּ וְיוֹצְאִין בְּדַיָּינִין, אוֹ דִילְמָא כִּי אֲבַק רִבִּית הָווּ וְאֵין יוֹצְאִין?
8 אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: מִסְתַּבְּרָא כִּי אֲבַק רִבִּית הָווּ, וְאֵין יוֹצְאִין בְּדַיָּינִין. וְכֵן אָמַר רָבָא: כִּי אֲבַק רִבִּית הָווּ, וְאֵין יוֹצְאִין בְּדַיָּינִין.
9 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: מַשְׁכַּנְתָּא, מַאי? הָתָם טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם דְּלָא קַץ לֵיהּ, הָכָא נָמֵי לָא קַץ לֵיהּ. אוֹ דִילְמָא הָתָם זְבִינֵי, הָכָא הַלְוָאָה?
10 אֲמַר לֵיהּ: הָתָם טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם דְּלָא קַץ לֵיהּ, הָכָא נָמֵי לָא קַץ לֵיהּ.
11 אָמַר רַב פַּפִּי: עֲבַד רָבִינָא עוֹבָדָא, וְחַשֵּׁיב וְאַפֵּיק פֵּירֵי, דְּלָא כְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא.
12 אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: הָא מַשְׁכַּנְתָּא בְּאַתְרָא דִּמְסַלְּקִי, אֲכַל שִׁיעוּר זוּזֵי – מְסַלְּקִינַן לֵיהּ.
13 אֲכַל טְפֵי – לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ, וְלָא מְחַשְּׁבִינַן מִשְּׁטָרָא לִשְׁטָרָא.
14 וּבִדְיַתְמֵי אֲכַל שִׁיעוּר זוּזֵי, מְסַלְּקִינַן לֵיהּ. אֲכַל טְפֵי – מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ, וּמְחַשְּׁבִינַן מִשְּׁטָרָא לִשְׁטָרָא.
15 אָמַר רַב אָשֵׁי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אֲכַל טְפֵי – לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ. אֲכַל שִׁיעוּר זוּזֵי נָמֵי – לָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ בְּלָא זוּזֵי, מַאי טַעְמָא: סַלּוֹקֵי בְּלָא זוּזֵי – אַפּוֹקֵי מִינֵּיהּ הוּא. הָוֵי אֲבַק רִבִּית, וַאֲבַק רִבִּית אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּינִין.
16 עֲבַד רַב אָשֵׁי עוֹבָדָא בִּיתוֹמִים קְטַנִּים
פירוש חידושי אנשי שם על בבא מציעא ס״ז א
1 מהר"ם גמ' רב יהודה אמר בעה"ב נאמן ואע"ג דמנהג אריסי המקום למחצה מיגו דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא:
2 ולקמן לא מוקי לה בדלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלחוד אלא גבי לוקח מפני שירד לתוך שעבודו של בע"ח הלכך בע"ח גובה ממנו ארעא ושבחא כדמסיק במוכר שיעור ארעא ושבחא וא"צ להעלות דמים ויחזור לוקח על המוכר בכולה ואי לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא בלחוד אי דשוייה אפותיקי מעלה לו השבח בדמי ואי לא שויא אפותיקי יהיב ליה גריוא דארעא בשבחיה. אבל לגבי יתומים אין לבע"ח בשבח שהשביחו יתומים כלום ואפי' מסיק באבוהון שיעור ארעא ושבחא מסלקי ליה בדמי או יהיב ליה גריוא דארעא בשבחיהון ואי שויא ניהליה אפותיקי מעלה להו השבח בדמים. עי' באשר"י כי לא פי' כן: